לקראת אולימפיאדת לונדון 2012 ואולימפיאדת החורף המתקרבת יצא תאגיד הענק פרוקטר אנד גמבל בקמפיין שכותרתו "תודה לך אמא". הקמפיין כולל הפקת סרטונים מרגשים ומיזמים מיוחדים, ביניהם הקמת בית אירוח למשפחות הספורטאים האולימפיים והטסתם ללונדון.
נחשפתי לקמפיין הזה בעקבות סרטון מרגש במיוחד שאחי שלח לי (לצפיה - גללו לסוף הפוסט)
לכאורה, אני שסולדת מכל מה שמריח קיטש שיווקי, הייתי אמורה לסכם את הסרטון בנחירה מתנשאת ובמשפט נוסח "נו טוב, הם חייבים הרי למצב את עצמם כמי שמחזיקים באג'נדה משפחתית, בתור חברה בינ"ל עצומה למוצרי צריכה. וגם יש את העניין הזה עם הניסויים בבע"ח, ובכלל תדמית בעייתית בקרב קבוצות חברתיות... בלה בלה בלה... וחוצמזה, הם מוכרים גם טישיו, נכון? אז לא פלא שהם יוצרים מסחטת דמעות כזאת".
בעולם השיווק קוראים לזה שיווק חברתי או cause marketing ומתכוונים ליצירת קמפיין מרגש שמקדם מטרות חברתיות (ועל הדרך גם את המותג...).
ברם/אולם, הסרטון הספציפי בו צפיתי, כמו גם סדרת הסרטונים (קישורים בסוף) על הספורטאים האינדיבידואלים, עשויים באופן מבריק שמצליח לסחוט דמעה גם מהציניים שבנו.
הסרטונים הללו מציבים פוקוס על תפקידינו ההוריים, על התמיכה, ועל החשיבות הרבה שיש לנו ההורים כמודלים מעוררי השראה לילדינו.
לצד ההתרגשות וההתלהבות הרבות נשמעות גם ביקורות כנגד הצגת תפקיד האם כמכבסת/מבשלת/מנקה/מסיעה וחיה את חייה בעיקר דרך ילדיה ולא כישות עצמאית (ואיזה מן "מודל מעורר השראה" זה נותן...?), כמו גם נגד ההתעלמות משאר בני המשפחה שמן הסתם תומכים גם הם לא פחות בספורטאי המצטיין.
אני חייבת להסכים עם הביקורת הזו אבל בו בזמן אני מוצאת את עצמי מזדהה עמוקות עם האמהות בסרטון.
סדרת הסרטונים המתמקדת בכל פעם בספורטאי/ת אינדיבידואלי/ת ואמותיהם מצליחה לדעתי לקלוע יותר להגדרת מודל מעורר השראה.
ברור לי שהתאגיד הוא לא צדיק או פילנטרופ גדול ושהוא פונה בחכמה רבה לקהל היעד העיקרי שלו (אמהות), נכנס לקישקע שלהן ועושה חיבור מתבקש בין הרגש המתעורר למראה הסרטון לבין מותג העל שתחת מטרייתו חוסים מוצרים כה רבים.
אבל שוב, אני לא יכולה שלא להתפעל לנוכח הסרטונים המהוקצעים, החכמים, המרגשים והיפהפיים הללו.
ומה אתם חושבים?
קישורים:
נחשפתי לקמפיין הזה בעקבות סרטון מרגש במיוחד שאחי שלח לי (לצפיה - גללו לסוף הפוסט)
לכאורה, אני שסולדת מכל מה שמריח קיטש שיווקי, הייתי אמורה לסכם את הסרטון בנחירה מתנשאת ובמשפט נוסח "נו טוב, הם חייבים הרי למצב את עצמם כמי שמחזיקים באג'נדה משפחתית, בתור חברה בינ"ל עצומה למוצרי צריכה. וגם יש את העניין הזה עם הניסויים בבע"ח, ובכלל תדמית בעייתית בקרב קבוצות חברתיות... בלה בלה בלה... וחוצמזה, הם מוכרים גם טישיו, נכון? אז לא פלא שהם יוצרים מסחטת דמעות כזאת".
בעולם השיווק קוראים לזה שיווק חברתי או cause marketing ומתכוונים ליצירת קמפיין מרגש שמקדם מטרות חברתיות (ועל הדרך גם את המותג...).
ברם/אולם, הסרטון הספציפי בו צפיתי, כמו גם סדרת הסרטונים (קישורים בסוף) על הספורטאים האינדיבידואלים, עשויים באופן מבריק שמצליח לסחוט דמעה גם מהציניים שבנו.
הסרטונים הללו מציבים פוקוס על תפקידינו ההוריים, על התמיכה, ועל החשיבות הרבה שיש לנו ההורים כמודלים מעוררי השראה לילדינו.
לצד ההתרגשות וההתלהבות הרבות נשמעות גם ביקורות כנגד הצגת תפקיד האם כמכבסת/מבשלת/מנקה/מסיעה וחיה את חייה בעיקר דרך ילדיה ולא כישות עצמאית (ואיזה מן "מודל מעורר השראה" זה נותן...?), כמו גם נגד ההתעלמות משאר בני המשפחה שמן הסתם תומכים גם הם לא פחות בספורטאי המצטיין.
אני חייבת להסכים עם הביקורת הזו אבל בו בזמן אני מוצאת את עצמי מזדהה עמוקות עם האמהות בסרטון.
סדרת הסרטונים המתמקדת בכל פעם בספורטאי/ת אינדיבידואלי/ת ואמותיהם מצליחה לדעתי לקלוע יותר להגדרת מודל מעורר השראה.
ברור לי שהתאגיד הוא לא צדיק או פילנטרופ גדול ושהוא פונה בחכמה רבה לקהל היעד העיקרי שלו (אמהות), נכנס לקישקע שלהן ועושה חיבור מתבקש בין הרגש המתעורר למראה הסרטון לבין מותג העל שתחת מטרייתו חוסים מוצרים כה רבים.
אבל שוב, אני לא יכולה שלא להתפעל לנוכח הסרטונים המהוקצעים, החכמים, המרגשים והיפהפיים הללו.
ומה אתם חושבים?
קישורים:
- לגדל ספורטאי אולימפי - סדרת סרטונים על ספורטאים אינדיבידואלים ואמותיהם (מרגש במיוחד הסרטון על Gladys Tejeda מפרו)
- מה עומד מאחורי הקמפיין של P&G לאולימפיאדה - מאמר בגלובס שמציג את הקמפיין ואת הביקורות.
- עוד על הקמפיין המדובר ועל נושא ה cause marketing, שיווק חברתי - שירלי קנטור שני במאמר מצוין .
- ואפשר גם תמיד להיכנס לדף הפייסבוק של ילדפלא
והסרטון המדובר:
